בין נדודי השנים עוברת בגופי שלי ונוגעת בצלילים,
מחבקת, מתנתקת, מתייסרת בהם, אותם אלה שנגעו בי חזרה להדהים,
שוכבת בצלו של עץ החיים, רואה איך עליו הצהיבו ונפלו על אדמת
חיי,
שטופת זיכרונות, יגעת געגועים, מדממת עבר ומלקטת עתיד נעוריי

תוהה על סופה של תקופה, תוהה על לידה מחדש של אוויר רגיעה
מיותם
חותכת בבשרי על אותו הכאב, על אותו געגוע, על רגעי החסד שלא
אשכח לעולם
שובל חיי משתרך מאחור, נתפס לעתים בין שיחי סכינים שנטעו אנשים
אחרים
לא מתמוגגת לקולה של הרוח, לא משתכרת לאותו צליל ואבק נעורים

סגירת מעגלים והתרוצצות בסיבובי הגלגל הענק פעם כך, פעם כך
ניע ענפים סדוקים, שבירת מגמות ייאוש והפיכתן למרגוע נשכח
שטופת נחמה, ממריצה תהיות, מפלסת דרך בחשכה מתוקשרת
מטופשת לעתים בהופכי את חיי לצורות, לצבעים לריחות אך בזאת
מאושרת

מספרי הגיל מתקתקים על שעון החול בפירמידה עתיקה, בחולות
לוהטים
ולא רציתי אחרת, אשמור באדיקות משוגעת זיכרונות חיי ונגיעת
אהובים
ואותו השער אז נסגר בקול חריקה משוועת לנס, ואז נדמו רחשי
המילים הכתובות
האם הם היו אי פעם אותם הימים האם נגעו בי אותם הלילות...?