דיכאון
לילה ויום
דיכאון
זה מציאות זה חלום
דיכאון
אין מצב רוח לכלום
דיכאון
כמו בלון נפוח שמתפוצץ בבום.
לקום בבוקר ולא לדעת בשביל מה.
כל היום רק בחדר בוהה בתקרה.
סגורה בין ארבע קירות בדירה מחרידה
אוי כמה רע לה כמה רע.
המצב הזה נמשך שנים ארוכות
ופנייה עצובות עצובות
הנה עוד דמעה שזולגת מעיניה
עוד בכי חרישי שאיש לא שומע.
עד מתי כל המצב הזה יתמשך?
מתי היא שוב תוכל לחזור לחייך?
והיא רק רצתה להיות מאושרת
לחיות כמו כולם.
אבל כמה היא זרה ולא שייכת לעולם.
היא מצטערת על קיומה
מצטערת שנולדה
היא רוצה שהסבל הזה ייגמר
אבל הסוף לא מגיע והכאב לא עובר
והסיפור עוד נמשך ונמשך
הולך ומתדרדר
רק אלוקים יודע מתי הסיוט הזה ייגמר.