והוא במדים ישרים ישרים
אחרי מאבקך העיקש במגהץ האדים,
יד שזופה, שרירים שלא הכרת, הוא מרים,
על גבו עולם בתוך תיק שאסף ועוד כמה בגדים
מחייך ונושא ברכתו לשלום
וגם מוסר שיתקשר בטח עוד היום
רק אם יוכל ועכשיו ממהר
נו תעזבי אל תציקי, ובטח שהוא יזהר
נשיקה רטובה מדי, מטורפת
ואת את פנייך מעקמת, מנגבת
ומחזירה אותו שוב ודוחפת
ועוד אחת קטנה
בשפה תחתונה
ודי ועוד אחת ודי... ודי...
ונטרקת הדלת, השקט חוזר.
קול השעון כואב, פתאום מרעיש ומעט מאחר
וככה תמונה שתזכרי לנצח, לא יהיו לך יותר זכרונות
כואב לך? אז מה
קשה לך? אז מה
זה לא יעבור
לך יישארו תצלומים ישנים
ערמת כביסה עם המון תחתונים
חצי בקבוק שמפו עם ריח מוכר
ומבטים ברחוב עם מבט מוזר
יישאר לך הבגד ההוא הדהוי מכביסה אין סופית
צלצול טלפון מהמורה שלו לערבית ספרותית
מה לך יישאר ביד?
יישארו לך החשבונות של הנייד
והכל יעטוף אותך בלילות בלי שינה
במבטים חטופים אל נדנדת הגינה
תחבקי זכרונות ותשרטי בציפורנייך
זהו נגמר לך מותק הלך עליך
מילים כבר לא מכאיבות בכלל
לדמעות הצורבות אין משקל
את זוכרת שהוא אמר לך שהוא יזהר
אחותי, איך קל אותך לשקר... |
