שושנה שי / סכר |
שנדמה כמעוז לי
ועתה נחלים של אש
מבעבעים באפיקים
חנוקים -
אין מנוס.
חפון אותי בשתי ידיך
כגוש לבה פושט
ולובש צורה.
זורם שלוחות, שלוחות
עד עטפו כל מה שיש
עד היה לא היה.
הוציאני מתוך מה שאני
ומה שאינני.
צרפני לדמות של אשה
אחת ברוחה אחת בנפשה -
לך נכספה גם כלתה.
גחלילית סמויה.
אינה. בוכיה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|