|
פרצת בי סכר
שנדמה כמעוז לי
ועתה נחלים של אש
מבעבעים באפיקים
חנוקים -
אין מנוס.
חפון אותי בשתי ידיך
כגוש לבה פושט
ולובש צורה.
זורם שלוחות, שלוחות
עד עטפו כל מה שיש
עד היה לא היה.
הוציאני מתוך מה שאני
ומה שאינני.
צרפני לדמות של אשה
אחת ברוחה אחת בנפשה -
לך נכספה גם כלתה.
גחלילית סמויה.
אינה. בוכיה. |
|
|
לפעמים נראה לי
שכל מה שאני
עושה, זה
להתפוצץ בבתי
קפה ולפזר את
החלקים הפנימים
של היהודי הזה
או כל אחד אחר
לצורך הוויכוח.
אנחנו דור של
מחבלים שלא אכפת
להם כמעט מכלום,
אולי חוץ מלמות
עליכם...
מוחמד מחמוד
אחמדוביץ' ממחזר
ממוחזר פטור
מביקורת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.