התוצאה, איך לומר... לא נראתה בדיוק כפי שתכננה.
יצרתי מפלצת, חשבה לעצמה.
היא הכניסה בה הרבה כאב.
וגם המפלצת סיפרה לה דברים עצובים. לעיתים היו מתבלבלות
ושוכחות איזה אסון קרה למי. ושתיהן היו נורא עצובות כי קרו להן
דברים נורא רעים. ומי בכלל יודע כבר מה קרה למי...
היא הכניסה את המפלצת לארון הכלים שמתחת לכיור, מדי פעם היתה
מאכילה אותה דרך פתח הביוב. המפלצת שתקה. תמיד שתקה,
מעין מפלצת של חושך, שלפעמים היתה יוצאת לך באמצע הלילה מהארון
או מתחת למיטה ועושה לך "בו".
ואתה היית נורא פוחד או סתם עושה כאילו, כדי שהיא תשמח.
האשה הכניסה בה את כל הכאב שעצרה בפנים, אנשים שעשו לה רע, אבא
שלה, אמא, הגברים שהיו יוצאים מחדר המיטות שלה ב 4 לפנות בוקר.
כל בוקר גבר אחר. עלק גברים... עלק אשה.
וכשמפלס הזבל והכאב עלה על גדותיו הן החלו לשנוא האחת את
השניה.
האשה כבר לא רצתה לספר על הגברים שיוצאים לה מחדר המיטות ב 4
לפנות בוקר ומשאירים אותה לישון על סדינים קרים ורטובים.
ולמפלצת כבר לא היה בכלל חשק לקום בשבילה באמצע הלילה ולעשות
לה "בה" מתחת למיטה.
האשה סגרה אותה בארון.
וכשקראה לה, כן, סוף סוף קראה לה, היה זה כשכבר ממש היה לה רע
וסכר הדמעות היה נשבר.
והמפלצת היתה מחזיקה לה את היד ומנשקת לה את המצח. והיתה מנחמת
אותה ואומרת לה שעכשיו יהיה רק טוב ושתלך לישון.
היא אף פעם לא התלוננה שרע לה או שסגור לה. היא לא ביקשה אף
פעם כלום. לא לשתות, לא לאכול, לא חושך (והרי ידוע שמפלצות
חיות החושך), לא אור.
היא רק נשקה לה את המצח ואמרה לה שעכשיו יהיה רק טוב ושתלך
לישון.
והאשה באמת הלכה לישון (טוב, היא לא באמת הלכה לישון, היא רק
עשתה את עצמה). היא שכבה במיטה הרטובה והריקה, עצמה עיניים,
ועשתה כאילו היא נרדמת. ורק מדי פעם פקחה אותן כדי לוודא
שהמפלצת כבר ישנה.
היא חשבה איך פעם כשהכירו היא היתה נורא יפה המפלצת. היא בכלל
לא היתה אז מפלצת, היא היתה מלאך. מלאך עם כנפיים.
וכמה שהיתה מכאיבה בה יותר, כך הופיעו אצלה קמטים וצלקות.
וממלאך לבן וטהור הפכה למפלצת קטנה ושחורה. והכנפיים הלבנות
היפות הפכו בכלל לכנפי עטלף.
היא הפסיקה לצאת החוצה ורק שכבה מתחת למיטה. ובלילה כשכבר ממש
היה חושך, היתה יוצאת ועושה "בה" לאנשים שלפעמים היו נורא
נבהלים ולפעמים בכלל לא.
האשה קמה על קצות האצבעות. לאט לאט ובשקט בשקט, היא אטמה את
החדר כדי שלא יכנס אויר, עצמה את עיניה והחלה לנשום נשימות
עמוקות עמוקות וארוכות ארוכות כמו שלימדו אותה בקורסים של
היוגה והמדיטציה. היא נשמה עמוק עמוק עד שלא נשאר בכלל אויר
בחלל החדר. היא נשמה את כל החלומות של המפלצת ואת כל הזכרונות
היפים.
המפלצת החלה נושמת בכבדות ומפרפרת על הרצפה.
וככל שהמפלצת רעדה יותר כך לקחה האשה נשימות עמוקות יותר. עד
שקולם של הנשימות הכבדות והפירפורים כבר לא נשמע. ובחלל החדר
כבר לא נשארו זכרונות רעים ונסיונות כושלים.
האשה עכשיו שלמה. או שאולי היא רק חושבת שהיא שלמה.
והמפלצת???
המפלצת יושבת לה ליד שערי גן עדן ומחכה...
מחכה ליום שבו שוב תשבר האשה.
והמפלצת תצחק ותצחק ותנופף לאשה לשלום מפתח שערי הגן. ויהיה לה
טוב, כ"כ טוב, בעוד האשה תשב בוכה מעל תהום של צער.
וכל שערי הגן יפתחו לכבודה של המפלצת, והנה תכנס לגן ושוב תהיה
מלאך. |
