שוב הרגשתי שמישהו מסתכל עליי, ובכל זאת לא הסתובבתי. התחושה
הזו תמיד מכניסה אותי לאווירה של סרט כשהסצינה מצולמת דרך עדשה
מטושטשת מבעד לשיחים. לפי התסריט אני צריכה להביט אחורה, מעין
אינטואיציה נשית, כמעט לראות שהמטורף רודף אחריי. אני צריכה
לתת לצופים את תחושת הפספוס - בסוף אני אמות רק כי לא הסתכלתי
טוב-טוב.
בכל זאת לא הסתובבתי. אין שם אף אחד.

האיש שמסדר את הדברים יצא מהישיבה עייף. הוא קיבל מאלוהים
רשימה ארוכה נורא של דברים שצריכים לקרות מחר והיו כמה חורים
שהוא יצטרך למלא. זה התחיל להיות מעיק, הגידול באוכלוסיית כדור
הארץ. או שאני מבקש עוזר או שאני שוטף את סין בצונאמי, הוא
החליט לפני שבועיים אבל אלוהים מיהר והוא לא הספיק לעדכן אותו
בישיבה. הוא החליט לבקש גם יותר סמכויות.

האיש שמסדר את הדברים היה אחראי על כל מה שיקרה לבני האנוש.
הוא זכה בתפקיד כי הוא היה אחד כזה שלא שואל שאלות מיותרות.
הוא היה צייתן אפילו במושגים של עוזרי אלוהים, שלא לדבר על
מלאכים או כותבי הימים. לא עניין אותו לדעת למה צריך לשפוך על
התינוק ההוא דוד מים רותחים או למה הטמבל עם השומה הגדולה ליד
האוזן היה צריך לקבל מיליונים רק כדי להסתבך בחובות בלאס וגאס.
הוא רק ביצע פקודות.

לאיש שמסדר את הדברים היה רק מעט חופש פעולה בעבודתו; אם
אלוהים לא הספיק להחליט לגבי עניין מסוים, הוא היה זה שהחליט
מה יקרה ולמי אבל בדרך כלל היה מדובר בזוטות כמו מכתבים שהיו
צריכים להיאבד בדואר או כמה אנשים שיראו כוכב נופל ויספיקו
להביע משאלה. חוץ מזה הותר לו לשנות דבר אחד ביום מתוך מה
שהוחלט בישיבה. פעם הוא עשה דברים מצחיקים כמו לגרום לעבריינים
לטעות בזיהוי ולפוצץ לסתם אחד את האוטו, או לקלקל את כל מכונות
הצילום במשרד עורכי דין רק כדי לראות את הפקידות יוצאות
מדעתן.
עכשיו, כשכל מה שהוא יכול לחשוב עליו זאת היא, הוא הפסיק. כלום
לא חשוב כשהוא צריך לגונן עליה.

האיש שמסדר את הדברים היה מאוהב. היה לה שער ארוך וגלי והיא
אהבה ללבוש חולצות טי-שירט פשוטות ומכנסיים רחבות. היה לה חיוך
של מלאכיות ולעזאזל, הוא ידע איך חיוך כזה נראה. היא לא ידעה
על קיומו ומן הסתם לעולם לא תדע. זאת הייתה אהבה בלתי אפשרית
מהסוג שיכלה להיתרגם לסרט בורקס אבל אף אחד לא חשב על הרעיון
אז זה לא קרה.

האיש שמסדר את הדברים ידע שזה לא ילך אז הוא עשה את הדבר
היחידי שניתן היה לעשות: הוא שמר אותה לעצמו.

כשהוא רק התאהב בה היא הייתה חיילת עם חבר קרבי וביטחון עצמי.
היה לו מזל, לאיש שמסדר את הדברים, בדיוק הייתה מלחמה אז הוא
שלח את הבחור לחזית וכדי להתנער מייסורי המצפון הוא נתן לאימא
שלו צל"ש. מאז עברו 15 שנים והיא כבר בת 34, אפילו לדייט ראשון
היא לא מצליחה לצאת. בהתחלה היא חשבה שזה הגעגועים, היא צריכה
זמן להתאושש מהאובדן. ואז היא רצתה למצוא אביר בעצמה, היא ידעה
שהיא מושכת. אף אחד לא התחיל אתה, כי האיש שמסדר את הדברים דאג
להרוס לה, אבל היא לא ידעה את זה והביטחון שלה התחיל להתערער.
חברות ניסו לשדך, היא ניסתה ערבי פנויים-פנויות, אימא שלה
יישרה לה את השיניים ודאגה שתעשה הלבנה כל ארבעה חודשים.
וכלום.

האיש שמסדר את הדברים חשש שהיא תאהב מישהו אחר. הוא פחד
שהמישהו הזה יאהב אותה יותר ממנו ואולי גם יהיו להם ילדים. אם
היא תלד יותר מדי פעמים, היא תשמין ויצאו לה ורידים ברגליים.
אולי היא תתקמט מוקדם יותר. לא כדאי.

סתם כדי לצאת ידי חובה הוא שלח לה כמה אהבלים, שיתחילו אתה עם
משפטים של ערסים. פעם אחת, באיזה פאב, היא החליטה שלא אכפת לה
גם אם יתחיל אתה פיסח, הלילה היא לא חוזרת הביתה. האיש שמסדר
את הדברים הופתע כשהיא זרמה עם הבחור שהוא שלח, הוא נבהל כל כך
שהוא גנב לו את הסלולארי והארנק. זה לא עצר אותה והאיש שמסדר
את הדברים כמעט איבד שליטה. הוא עשה את המעשה האחד שהיה מותר
לו לאותו יום וכל שנותר לו לעשות זה להביט באידיוט ההוא לוקח
אותה אליו לדירה. יותר היא לא יוצאת לפאבים, הוא החליט.

האיש שמסדר את הדברים הביט באלוהים בשעמום. שניהם עברו על כל
מה שיקרה בשבוע הקרוב והאיש שמסדר את הדברים דיווח על השבוע
האחרון, כי אלוהים אהב שהכול מסודר ומתויק. הם ישבו כל מוצאי
שבת על כוס קפה ועברו על גורלותיהם של מיליארדים וכשהם הגיעו
אליה חשכו עיניו של האיש שמסדר את הדברים. לא שהיו לו עיניים,
אבל אי אפשר לומר שזה עשה לו בחילה, כי גם לא הייתה לו בטן.
עשתה לו רע, המחשבה שהיא מתאבדת ביום שלישי. הוא לא הרגיש הכי
נעים להתחנן לבוס, אבל הוא ניסה את מזלו וביקש שלא תתאבד, כי
המתאבדים לא מגיעים בסוף לגן-עדן ואפילו לא לגיהינום. הם
נשארים ליד השער בכניסה להיכל של אלוהים ולאף אחד אסור לדבר
אתם, גם לא להסביר להם איפה השירותים. האיש שמסדר את הדברים
רצה שהיא תמות סתם, אפשר להחליק על בננה או לשתות אקונומיקה
ולמות בדרך לבית החולים. אלוהים זקף גבה, יש בעיות? לא, הוא
ענה, נלחץ מהמבט הנוקב. הוא לא חשב שאלוהים יאהב את הרעיון
שהוא מאוהב במישהי שזורם לה בעורקים דם ולא נשיקות של אלוהים
אז הוא שתק. הוא יצטרך לחשוב על משהו בעצמו.

אחרי עשר דקות של מחשבה מאומצת הוא ידע בדיוק איך לתחמן את
אלוהים. ביום ראשון הוא הושיב מולה ברכבת בחור בוגדני למדי.
איש עסקים עם מראה צעיר, המון קסם ואישה פולנייה לפי כל
הכללים. בכל המחלקות הכירו אותו ונעזרו בו, כי הוא חיפש נשים
לקשר קצרצר ומאוד לא מחייב. האיש שמסדר את הדברים ידע בוודאות
שהבחורה שאחראית על התאונות בדרכים שולחת אותו לפעמים לעכב
נשים שאמורות לנהוג. אסור לתת לנשים רישיון.

האיש שלו עשה את כל מה שצריך לעשות. כבר באותו ערב הוא אמר
לאשתו שהוא יחזור מאוחר כי לרואה חשבון שלו יש כמה שאלות
חשובות. היא נרדמה עם חיוך של מלאכית וחצי והיא הרגישה שהנה,
דברים מסתדרים בסוף. ביום שני על הבוקר האיש שמסדר את הדברים
ארגן שאיזו מסעדה יוקרתית תתקשר אליו לבשר לו שהוא זכה בארוחה
רומנטית. הם לא זכרו בוודאות מתי הייתה ההגרלה או מי עוד
השתתף, אבל למי אכפת? הוא הזמין אותה לשעות הצהריים המאוחרות
כי אשתו עדיין חושדת בו שהוא בוגד בה עם המזכירה הג'ינג'ית.
בכל זאת הוא חזר באמצע הלילה, ככה זה כשהפרויקט לא מתקדם כמו
שהוא רצה, הוא חייב לעבוד שעות נוספות.

בבוקר יום שלישי היא התעוררה עם חיוך אפילו גדול יותר מהקודם.
היא התלבטה אם להתקשר אליו עכשיו או לחכות לאחרי הצהריים
ונשבעה לעצמה שאותו היא תחזיק בציפורניים.
היא הרימה טלפון כשיצאה מהעבודה וענתה לה מזכירה עם קול לחוץ.
היא ביקשה לדבר אתו. מי רוצה? המזכירה חיטטה. היא התבלבלה, מה
פתאום את שואלת? פשוט תעבירי. המזכירה הרימה את הקול ופצחה
בשרשרת קללות גסות. היא בכלל לא הייתה מזכירה, זו הייתה אשתו.
היא מכירה את השיחות האלו ולא אכפת לה מכלום. אשתו ניתקה את
השיחה בפרצוף והיא נשארה המומה.

מרוב הלם היא לא ראתה שברמזור יש איש אדום וגם המכונית ששעטה
לעברה לא ראתה שהיא עצובה מכדי לחשוב על כללי זהירות.

והאיש שמסדר את הדברים היה מאושר.