איך מרגישים כשאהבה מתממשת?
קשה, כל כך קשה לתאר במילים.

"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב"
עברי לידר

איך אפשר לתאר עד כמה האושר עוטף אותך
כמו עץ גדול ופורח, המחבק אותך עם כל שורשיו
כמו פרח, הפותח את עליו עם בוא השמש
כמו עיוור, הרואה בשנית את כל אשר איבד
כמו חירש, השומע מוסיקה הנגנבת לאוזניו
כמו נכה, הקם שוב על רגליו.

ועם כל אלה, אני עדיין לא מצליחה למצוא בכתיבה
את התחושה המדוייקת להרגשה המטורפת הזאת.

אהבה
הרצון לחבק לנצח
לנשק עד מוות
להחזיק לו את היד
ולרצות למות יחד איתו
בין זרועותיו.

החיוכים הדפוקים האלה
הקפיצות הפתאומיות
האנרגיה המטורפת שאופפת אותך בכל מקום
והאושר -
האושר הזה ששוטף אותך בכל שניה שאת חושבת עליו.

האושר. האושר שהוא ממלא בתוכי
ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן
לא לראות את הסוף
אלא - יחד.
לעוד הרבה זמן.

לא להסתכל לצדדים
אפילו לא לחשוב על אחרים
וגם אם הסקסי הכי גדול בעולם יציע לך נישואים
(כי איזה בחורה לא רוצה חתונה?)
את פשוט תחייכי במחשבה עליו ותגידי לא
גם אם האהבה הכי גדולה שלך תחזור פתאום
ותגיד לך שהיא אוהבת אותך
את פשוט תביני, שזה לא אותו דבר
וכמה שרגש יכול להיות עצום לבנאדם אחד
הוא לא משתווה לרגש אחר. כי הוא כל כך חי יותר
וכל כך אמיתי.

ואת?
את הכי אמיתית כשאת איתו
ואת אוהבת אותו איתך
בצורה מדהימה. מדהימה.

ואת לא מפסיקה לכתוב עליו.
מכתבים, שירים, מונולוגים
והמילים לא רוצות להיגמר.

רק התמונה שלו נשארת לך בראש.

דמעות של שמחה מנצנצות בעינייך
כשאת נזכרת
איך הוא אמר לך לראשונה
שהוא אוהב אותך
והסתכלת עמוק אל תוך עיניו
בחצי חיוך מבוייש, מבלי להוציא הגה מהפה.
לראות אותו מתחיל להסיט את המבט
כי לא אמרת דבר חזרה
אבל הוא פשוט לא ידע שלא הצלחת לדבר
כי באותה השניה
המשפט "אני אוהבת אותך"
היה כלום
לעומת האהבה שהוא גרם לך להרגיש.

את מתפרצת. כמו הר געש.
לבה חמה ורותחת זורמת לך בדם.

והוא?
הוא הבנאדם הראשון שהצלחת להסתכל עליו
ולראשונה בחייך להגיד לו שאני אוהבת אותו.

ואולי הוא בחיים לא ידע
כמה הוא שינה בתוכי
ואיך במילה אחת קטנה שלו
כל העננים האפורים -
מ ת פ ז ר י ם .