לפעמים אני מתחילה משפטים ב-"ו", או משתמשת ב-ו' החיבור בפעמים
שבכלל לא צריך, ומישהו פעם אמר לי שזה מעיד על דיבור ילדותי
ומהיר ומשפטים ארוכים ומחוברים. זה דיי מובן מאליו כשחושבים על
זה, אבל אף פעם לא באמת חושבים על זה. ולפעמים אתה מתחיל להגיד
לי מילים עם "ו", או משאיר לי תגובות כאלה שדוחפות לי את הלב
סנטימטר למטה וכמעט מפילות אותו לגמרי לתוך התחתונים וזה מרגיש
כאילו שאתה יודע בדיוק איך ומה אני חושבת ואיזה מילים רציתי
להגיד אבל פחדתי או התביישתי מדי אז אתה ממשיך אותי כי אתה
אמיץ יותר משנינו, בשביל שנינו.

וכשביקשת ממני בלי מילים לחכות לנו אז חיכיתי עם כל הסבלנות
שמצאתי בדרך, בלית ברירה כמובן, אבל במבט לאחור אני חושבת
שבעצם אתה זה שחיכית לי, ואולי עדיין מחכה ואולי גם תמשיך
לחכות, אני מקווה שלא עוד הרבה. אני באמת לא יודעת להגיד עד
מתי או עוד כמה אבל אני מרגישה שהכל מאוד מתחבר ומתקרב לאמת
הזאת שאתה מדבר עליה כל הזמן, זאת שטובה לי וגם לך. וגם אני
חיכיתי לעצמי, איכשהו תמיד יוצא שכולם מחכים לי ומוכנים לקראתי
אבל אני לוקחת את הזמן כי לא נוח לי או לא מתאים או כי סתם
מתחשק לי להיכנס באיחור אופנתי, שישימו לב אליי כי ילדות כמוני
צריכות את זה.