ידיים של עיתונאים תמיד מלוכלכות מדיו,
של מוסכניקים תמיד מאבק או משהו שחור כזה, שנשאר להם בין
הציפורניים.
עורכי דין בדרך כלל מסתובבים עם תיקים גדולים בידיים,
ולמוכרים בשוק תמיד יש שטר של 20 ביד, שיהיה עודף, למקרה
שמישהו יעבור ויקנה כובע צמר או משקפיים.
ידיים של ילדים קטנים מלוכלכות מבוץ, או צבעוניות מגועש, או
דביקות מממתקים.
לשוטרים יש בידיים אקדחים
ולפושעים יש על הידיים אזיקים.
לרופאים יש מזרקים ומחטים, לפעמים גם כפפות,
לאופים יש קמח ובצק, הם נורא אוהבים לאפות.
לזמרים יש מיקרופונים ולספרים מברשות,
לקוסמטיקאיות יש פינצטות ולמורה למתמטיקה יש ידיים יבשות.
לגיבורים יש בידיים חרבות, לפעמים גם חץ וקשת,
עכביש, בעזרת הידיים שלו, טווה רשת.
בידיים של דתיים תמיד יש ספר תורה או תפילין,
הם חושבים שזאת הדרך היחידה להאמין באלוהים.
בחורף, על הידיים שמים כפפות,
בקיץ לפעמים הידיים מזיעות.
יש נשים שמורחות לק על הציפורניים בקצות האצבעות.
יש גם גברים שעושים את זה, אבל אותם לא נעים להזכיר. הם חובשים
פאה, לובשים שמלה, וחושבים שאותם אף אחד לא מכיר.
יש אנשים שאין להם בכלל ידיים, או רק חלק מהם, כמה אצבעות,
יש אנשים שיש להם יד מפלסטיק וזה דבר נורא מוזר לראות.
הרבה אנשים משתמשים בידיים שלהם בעבודות של היומיום,
הרבה אנשים היו רוצים ידיים, אבל בשבילם זה רק בגדר חלום.

לי עוד אין מקצוע בשביל הידיים שלי, אין להם מטרה או תפקיד,
רק רציתי שתיתן לי את היד שלך, ושככה נשאר לתמיד.