[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אוכל לשבת מול הגליון לעד
והוא יוותר ריק כי בתוכי הכל נסער ונסתר
ולעולם ידי לא יוכלו לתאר את המגדלור
שאינו תר בקו האופק,
אינני אפילו יכולה לתאר בראשי
כיצד נראה המגדלור שמחוץ לקופסה.

אני לא באמת מנסה להיות חופשיה,
אחרת מה היה הטעם, האם יש טעם כעת?
המתוק והמר, החמוץ והמלוח והחריף,
האם אני זקוקה להם כשאין טעם של עוד?

אני שומעת את צלצולי השעון הכבדים,
לא הרחק, אך במרחק סביר.
הזמן המת ביניהם מתארך משעה לשעה,
אני בקופסה אטומה ובקופסה האטומה
פשוט אין כלום.

גם לא ריח של מוות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
...כן, ואז בועז
רימר נכנס
לשירותי
נשים...





הרכלן המקוטע


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/10/07 8:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל גרוסברג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה