חלל ריק, שחור משחור, שוב מרגישה את הריקנות הזו שבי ויודעת
שההזדמנויות למלאו חלפו ותמו. כבר לא אוכל להמשיך במרדף ההוא
אחרייך, נפצעתי שוב, שוב רגלי הכואבת מנסה אך מתייאשת אחרי
הצעד הראשון ההוא שהיה כל כך קל.

כרגע אני כבר לא אותה אחת, כבר לא חסרת מעצורים כפי שהייתי,
כיום אני שוב, נודדת לי בין המציאות לפנטזיה ההיא, ששוב, לא
תתגשם עוד לעולם.

מרוקנת לגמריי למרות שהפעם זה שונה. הפעם יש לי למה להמשיך
והפעם אני יודעת. יהיה טוב. אני יודעת את זה.

שוב, מרגישה את הריקנות הזו מכרסמת אותי, מהבטן אל הלב, זוחלת
לה. רק שהפעם, עוד מחייכת לעצמי, על החוויה הנהדרת הזו, שאולי,
רק אולי, קידמה אותי בעוד שלב למקום בו תמיד רציתי להיות. חסרת
חולשות. לא אנושית.