היום אני מביט לאחור באהבות שהיו לי פעם,
כמו רב חובל שמישהו גנב לו את האונייה
והוא צופה בה מתרחקת באיטיות
ונעלמת באופק, זרוק על החוף.
את אותן האהבות תחב הזמן
לתוך תיבת אוצרות נעולה בבטן אוניה שכבר טבעה.
ואיפה אותם ערבים שראיתי את אלוהים
מאחורי שמש אליפטית וערומה.
אז, הקזתי את דם השקיעות ומרחתי על שפתייך ושפתיי.
הוא - הסתכל עלינו נמסים מלהט הנשיקות ועצר את הזמן.
היא - טפטפה את דם נשיקותינו בצד השני של העולם.
בואי, הפרדי ממני שוב תחת ביתך.
את תביאי את הים בתוך העיניים הכחולות שלך
ואני אסחט אותו מהן ברוך עם מבטים מעריצים.
אז כבר מצאתי את התיבה בתוך האוניה שטבעה.
ופתחתי אותה.
וכל מה שהיה שם זה מכתב דהוי מקלף בלוי.
"לרומאו מיוליה" נכתב שם,
ואני חשבתי כמה חבל שיש המון רומאו בעולם,
ורק יוליה אחת.

מוקדש לנעמה.