לגמתי שוט של מציאות - 100%, איזה בזבוז!
רצון לברוח רק מדגיש לי שאני לא יכול לזוז!
מה שווה חלום אחד שלא נועד להתגשם?
ועם הזמן מצאתי לנכון שלא להתרשם!
סיפור חיי מתחיל בתוך מסגרת,
מתחיל בתוך עולם שכל אחד מכם יקרא לו "סרט"
עברו שנים, נהייתי מה שהמילים כתבו עליי,
חלפו שניות, נתנו לי זמן לחשוב על המילה - "אולי".
מרים כוסית לזכר העלים שהפיל הסתיו.
אותם עלים שנטשו את העץ ונפלו בשדה הקרב
ועכשיו? זה הכאב שהופך לספרות,
ואין-ספור הפצעים שנחרטו במציאות!
זה אני שלא עוצר את השעון, וכשהגשם מלטף
זה רק אני - עוד ילד שלא יכול לישון!
וזה אני, שמכור למגע מלטף,
וזה אני שאוהב את החיוך המשתקף...
אני? אני אמן שמצייר את החיים,
גיבור ראשי בתוך סיפור, נוטה לרוב להאשים!
סופר בקצה הפילוסופיה, תלמיד מוצלח,
זה לא שיר אהבה אבל בכל זאת אוהב כשיש לי אותך!
אני זמר אילם, נגן חירש, צייר ללא עיניים (מה?),
אני רקדן, אני שחקן, אני מכור אל הבמה.
בעל אוזניים גדולות... אחד שאוהב להישמע
והיחיד באוקיינוס שנחנק מצמא...
תמיד מצליח, תמיד לאט, תמיד מעט... תמיד כמעט!
אומרים שאני משוגע... אבל אני רק פסיכופט!
מודע לתאוות הבצע, מכור לנייר,
אוהב לחיות בתוך חלום שאו-טו-טו הכול נגמר!
ההשתקפות של מישהו, שהוא כבר לא אני,
מסיכה המסתירה אינספור צלקות על הפנים
דייג שעדיין מחפש את הדג שלו בים!
ולמרות כל הכאב... בינתיים רק בן-אדם!
"אני אוהב לחיות" - אוהב את איך שזה נשמע,
בין הקולות הדקים של הדממה... אני מכור
ולא יכול להתנגד לתחושת חיים בתוך ציור
תמיד אהבתי לשים שלוש נקודות בסוף כל סיפור...
בין מיתרי הגיטרה לבין קלידי הפסנתר,
בין אנשים שיום אחד יקראו בשמי כמשורר.
נתון בשיכרון חושים מלגימת המציאות,
שיכור תמידי שמהלך לו בין דרכי המשמעות...
