שנים שאני כותב, שנים שיש לי חזון, שנים שאני יודע מה אני רוצה
להיות ובמה לעסוק. עכשיו תתארו לכם שכל זה מתנפץ בשנייה, שהכול
נעלם, שאין שום תקווה יותר. איך הייתם אתם מרגישים? אני מאמין
שזה היה שובר אתכם, הייתם בורחים ומתפרצים, אבל אני לא, אני
ממשיך כאילו הכול בסדר, אך בפנים כבר מזמן הכול מת.
אני חי בחוץ אבל מת מבפנים, כל התקוות כבר לא שוות, אין אותן
וזה נכון שאם התקווה האחרונה דועכת אז הכול נגמר, אבל יש כמה
דרכים להחזירה, כי התקווה אף פעם לא באמת דועכת ולא נעלמת
להרבה זמן. בשביל שהיא תחזור במהרה ולא תרגיש בחסרונה, אתה
צריך מגע חם ואוהב, אתה צריך חיבוק גדול, להיות בסביבת אנשים
שיחזרו לך את התקווה, את החיוך לפנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.