דוסי פרנקל / מדברת לקיר |
לנעוץ מבטי בלב שעשוי מבטון.
כמה קשה
לשים את ראשי
על כתף שהודפת
על בטן חלולה
על גב מקומר.
כמה קשה לישון.
עיניים
כחולות ושקופות
גוף
שרירי וגם קצת חלש
ידיים
מלטפות אך מחוספסות למגע
שפתיים
מתוקות ומרות
גב
יציב אך בעיקר מתרחק.
מילים
נוגעות ופוגעות.
ואני נמסה ברוח הקיצית
כי הבדידות מחממת את הכל
מלבד את הלב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|