רואה את העולם בוורוד,
מסתכלת סביבי והכול בצבעים.
כתמי צבע שמחים וזורחים...
כתום, אדום, צהוב, ירוק, טורקיז.
היער הפרוש לחלוני נראה כמרבד ירוק עד,
הנושק לים המבהיק בקרני השמש הזהובה.
העולם מחייך אליי ואני קורנת בחזרה.
הזמן עוצר מלכת
והשמחה פורצת...
הציפורים לפתע נעצרות ממעופן
והנה מתחילות לחוג במעגלי הורה בתיאום מושלם.
השמש פסקה מלסנוור והוסיפה לחמם וללטף.
הכלבים פסקו מלנבוח ולרדוף
ופצחו בשירת אופרה מרהיבה.
חתולי הרחוב יצאו מן הפחים ונאספו אל הבתים.
לרוח עצמאות משלה,
יוצאת במחולות בקצבים משתנים.
שולחת ידה בכול ומשתפת במשחקיה,
מעכביש ועד איש.
אנרגיות טובות בעוצמות חדשות,
עוטפות כל גופי וזורמות מרגליי אל ראשי.
שירים מתנגנים באוזניי לאורך כל הדרך
וממלאים אותי באהבה ורגשנות גוברת...
הקצב עולה והצלילים מתבהרים
וכל צליל בפני עצמו.
האוזן שומעת את שפת הצלילים בחדות גוברת,
הפה שר את שהלב מרגיש
והנשמה רוקדת לצלילי הנפש.
זה נוגע בי ושולח זיכרונות רחוקים... אך מוכרים.