השביתה מתאדה ברגע שהיא עולה בזיכרוננו
הושתקנו בזרימת המים
הלבנים
יש למחוק את כל מה שנאמר או נכתב עד כה ביעילות נחושה, כי כל
מה שנאמר או נכתב אינו מכיל, ולו במעט, את מהלך המחשבה, הסבל,
הייסורים וההתפתחות הבלתי מתוכננת של התודעה בכל החודשים
האחרונים, מאז הצוהר האינטרנטי הזה נפתח לפניי. יכול להיות
שצריך היה להיזהר, לא לחשוב על העתיד יותר מדי, לא לעצור הכול
באמצע הדברים ולפתוח מחדש במילים שיתארו, מעכשיו, מהרגע הפוסק
הזה, את מהלך התודעה (רוח וגוף) כסדרו, בצורה מדויקת וישרה,
תיאור שלם, חי ועשיר של כל תהליך ההתפתחות וחילוף הרגשות וחלום
תמים וסטייה מטרידה. היי, כאן אני נגמר, אחרי הכול המילה היא
חסרת סיכוי. זה מה שתמיד יצר אצלי חוסר נעימות ולשקר לכל מי
שנקרה בדרכי.
מעכשיו.
הדבר אבוד מראש.
כל מה שנותר הוא להמשיך לכתוב בסטיכיות חסרת תוחלת על אודות
האדם על חוסר תעוזתו לקום ולפסול חיים שלמים ולהודיע כי מעתה
חייו הם מילים.