קרא-תיה היה או לא היה, אליה
ממעמקים קראתיה
אך היא אם לא ענתה, לא הייתה
אנצור
אליה אחותי, קראתיה -
את שקרה והיה
אזכרה
הייתה מעל כל בת דמות
נוטה צל ליד ימיני
מבעד למעידה
הייתה
בדרכים בבתים ברחוב מתפתל בין מתים
לצדי הייתה, אליה
שיערה קלוע פרחים
בלילות בוכים
מנבכי כנפי צחורים עלתה
שהשמים השוממים
היו ביתה
ותלמים חדגוניים
מגוננים בכהים
אחזה בידי
לא שאלתיה - אחותי הייתה
רתוקה עמי בעת תוגה
מכלה בה והיא כמותי נוגה
הייתה אליה; מכילה, משכילה, ידידתי
במילה יחידה.
מתילה של חידה
משתלשלת מכבלים לעברי
הייתה
אליה
מה אהבתי בתו דמותה
לוחשת מילות רחבות לנחמה
מחדרי ליבה
עת המה
גם אם עבור יעבור
כיום חיי
אשמורה בלילה, כי אלף שנים
בעיניי כיום האתמול
בו הייתה, אליה
אנחנו כי הגינו שנינו, כמו הגה
ימי שנותינו
בעברותנו
אליה קרא-תיה
והיא הייתה עולה
אחותי הנעלמה
הומה גדותיה אהבה
בהולכה לבית עולמה
נעלה
גדולה הייתה בי
מכל תעלומה
קרא-תיה
אלי ה
לאליה אחותי |