אז עצב ימלא את ליבנו
ולחלוחית תציף את עינינו
ונבכה ונתמה מה מר גורלנו.

וכל איש בליבו יתאנח
וכל אישה חרש תתייפח,
את דמעותיה תקנח.

ונחבק זה את זה בדממה,
בשערות סומרות, בתקווה עמומה
שאולי יתכן ונמצא נחמה.

לשבור, לשבור, לשבור.
לנפץ לאלפי-רבבות-מיליוני רסיסים.
לפורר עד דק, עד אבק,
עד זוב דם.

טיפות של אור מהבהבות
מבעד לוילונות
המכסים את שיש לכסות.

אגלי זהב מנצנצים
מבעד לפרוכת
השומרת על קודש הקודשים.

אבחות קרני שמש מזהירות
מבעד לתריסים,
מקשטות את החדר כמו כדור מראות,
מלטפות ברוך את הגוף הענוג,
המתענג,
בכל צבעי הקשת.

קדוש - קדוש - ק ד ו ש !

ובחלוף השנים נמצא את עצמנו
עומדים חבוקים
בין מצבות האבן הקרות,
דוממים ודומעים,
בשערות סומרות.

וילד זהוב שיער
עם ילדה בשמלה פרחונית
רודפים פרפרים.