מצאתי משהו מ-1981, רשימה משנות הדיאטה שלי, ואני שמה אותה
כאן, לזכר ימים עברו...
יום ג', 6.10 בבוקר, השעון מצלצל אבל אני כבר מזמן ערה. האור
חודר מהחלון, ציוץ הציפורים מהמטפס ישר על החלון. לקום, מים
על האש לתה לילדים, הנעל על רגל אחת, ורד, כבר 6.20, קומי,
גידי (מממ... המהום ופיהוק) קום, כבר 6.20 (גידי לא מגיב).
חבר'ה, קומו! (מהר מהר את הנעל השנייה, השמלה, התה, הסוכר,
הלימון, נו גידי, ורד, צחי). 6.35 (הילדים מתחילים לזוז סוף
סוף לכיוון הכיתות שלהם שם יקבלו, לפני בית-הספר, ארוחת
בוקר.)
שעה 7 אני במטבח. בוקר טוב שורקה, מה שלומך? קפה מהיר וסקירה
בשטח, מה יש בעגלות הירקות הנקיים והמוכנים, מה המנות, מי
ישנו, ואני מתחילה לרוץ. עד 8.00 המרק בסיר הגדול רותח,
החצילים על האש - ומכל האגפים באים לברר מה נשרף, מרק הירקות
מתחיל להתבשל (יש תמיד מרק עוף דיאטטי ועוד מרק). 8.15 - שותים
את הקפה השני והשלישי ליד שולחן הצוות בדרך כלל, היכן שהן
עובדות, בעמידה, בוקר טוב.
קצת רכילות בשולחן: מה היה בטלוויזיה אתמול: איזה סרט משעמם!
סגרתי באמצע! - ואני בעשר כבר הייתי במיטה! - ואני הייתי אתמול
בבאר-שבע וקניתי שמלה. איזה מחירים: לא להאמין - שמלה ב5000
לירות! סנדלים 3000 לירות! אנחנו לא חיים במציאות... הבן שלי
נפל אתמול מהאופניים וחטף מכה... זה יעבור עד החתונה... הבת
שלי קיבלה חום... איך היה הרצפט של העוגה שנתת לי ביום שישי?
הייתה נהדרת... (פתאום... אוי ואבוי! בטח העוף נשרף לי בתנור,
אני רצה פנימה: העוף לא, אבל האטריות ששכחתי להוסיף להן מים,
יוצא מהן עשן עד הרמפה והסיר מפוחם. אין מה לעשות, הכול הולך
לפח האשפה. הסיר מתמלא מים וחוזר להרתחה. אני חוזרת לי לשתות
את כוס הקפה השלישית ליד השולחן. 9.00 מקלפת את החצילים
הקלויים, רבה עם הבחור שבא לרחוץ את העגלה של הקפה מעל הביוב,
בדיוק באותו מקום, על פסי הביוב שמאחוריהם שלושת סירי הנירוסטה
- על קיטור - שלי נמצאים, אני צריכה לעמוד כדי לבחוש את האורז,
בסיר האמצעי. 10.00 כל הסירים במטבח מעלים אדים, ריח של מרק,
של שמן טיגון, של שום מטוגן, הכול רותח, דופק, המאווררים
העליונים חורקים, הבלטה השקועה ברצפה מתיזה כל פעם שעוברים
ודורכים עליה סילון של מים מלוכלכים שהצטברו שם מכל ההצפות
מהכיור, אני מציצה לראות מה מתבשל אצל הבנות בבישול הכללי
וחוזרת מהר לדיאטה אחרי איומים של מ. אני חותכת את העוף תוך
נפנוף ידיים לגירוש זבובים ומכסה את הכול במפה. (למה לא
סיפרתן, בנות, שהחלפתן את המנה היומית ואתן עושות נקניקיות
במקום קציצות?!) 10.15 תה בחדר הקילופים לכל הצוות. בין כל
הכיורים הגדושים, הרצפה הרטובה, הארגזים עם הירקות, הסלטים
בקערות הגדולות, תפוחי האדמה בסיר הגדול, העופות בכיור אחד,
קישואים בשני. כולן עוזבות לחמש-עשר דקות את שדה הקרב
ומתיישבות במרכז על ארגזים, עגלות וכיסאות לכוס תה (משה, אולי
יש לך איזו עוגה לצוות או פירות? כן, עונה האקונום, העוגה הזאת
נשארה מהחלוקה לרווקים מלפני ארבעה ימים אבל עוד די טרייה...
טוב, שיהיה, יותר טוב מכלום...).
11.30 אחר ריצה, מריבות, עצבים, בדרך כלל הכול נקי בדיאטה,
כולל הרצפה הסירים והקירות בפינה שלי. אני יוצאת עם העגלה
העמוסה לחדר האוכל, כשאימא פסיה, אימא ג'ני ואימא רבקה (אמהות
של חברים) עוזרות לי לארגן את הדברים. תור ארוך של הורים
משתרך, באם יש איחור של חמש דקות, אבל תוך עשר דקות רוב המנות
הבשריות והירקות הלכו ואז מתחילה פרשת שמירת האוכל למאחרים.
ב-12.25 אני מתחילה להתקפל (הדיאטה מוגשת בתחילת הצהריים כי
הורי החברים, הקליינטים העיקריים שלי, אוכלים מוקדם). אני
''מוכרת'' פה ושם קצת חצילים שנשארו, מנת עוף למישהו שמרגיש לא
טוב - בבישול הכללי כבר נגמר, רבה עם הבנות בהגשה (אוי, שוב את
עם כל הצלחות האלה, כבר באת? כן, זה ללאה, זה לנחום, דב, הניה,
מי שבא מאוחר). בשעה 13.00 בדרך כלל מתיישבים, חלק רק כדי
לשתות קפה, חלק לאכול משהו - אחרי ה''טעימות'' של כל היום בדרך
כלל אין יותר מדי תיאבון, אבל בכל זאת יושבים. אחר כך למחסן
הבגדים, הדואר והביתה. קצת לנוח ואחר כך לג'וב השני - אימא
ועקרת בית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.