נוסעים מאור לחושך
מחושך לאור
זוכרים את מה שרצינו לשכוח
שוכחים את מה שרצינו לזכור.
מסביבנו חלונות גדולים
שנפתח את העיניים
ובחוץ עיר קרה
עיר זרה
שהיא שלנו לבינתיים.

(פזמון)
בעקבות רגליים יחפות שהיו כאן לפנינו
הולכים ללמוד מאיפה באנו.
שנדע לדבר ולספר ולזכור ולחבר
את החלקים הקטנים שבמפה שלנו.
וגם אם לא נבין, כי אי אפשר
נדאג רק להביא את המחר
שילך בעקבותינו.

נוסעים ממקום לחברו
מוסרים דרישת שלום
מכל המחברים, הילדים של היום.
אנחנו רק דואגים לשמור על קשר.
מולנו הוכחה ממשית
לאמת לא אנושית
ולידינו היסטוריה אמיתית
במהירות איטית
לכל מה שלא נבין.

(פזמון)
לא נבין לעולם...