אהובתי חרדה
לגורלו של משורר מת.
אהובתי משרבטת
תהומות דמיוניות
על צדם האחורי
של מכתבים ישנים.
אהובתי מחליקה בגרביה
על רצפות שדודות
וממלמלת בניב עקר
סיפור בריאה פגני.
אהובתי בוראת
מילים זועמות בחדווה.
אהובתי פורשת
מטע בריא עצי פרי
צבעים עד אין קץ
שירים בועטים
ורוח נעורים אבדנית.
אהובתי הינה
גם כשאינה
כל שעליה להיות
היום
ומחר
ואתמול
ואף פעם.
אהובתי לועגת
לגורלו של משורר מת.
אהובתי מבקשת
בחיוך פראי
להיות בבוא היום
למשוררת מתה
בעצמה.