אורטל לויתן / עץ בכורתי |
המיטה כה קמוטה ושחוקה
לא מאהבה נעימה כזו היא
אלא מהנורא שבמעשים.
השעון תקתק, אולי לא אכפת לה
ממנו, ודאי שלא
היא מביטה בקיר ממולה
נשימתה לרגע נעתקת
ועם גבה אליו -
היא מביטה בקיר השחור.
השעון תקתק, לא חשב לעצור
והיא שוכבת לה בשקט
וללא הזזת גופה
יודעת שבו הוא יורה עכשיו
ליד השעון,
בצדו השני של החדר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|