(בהשראת הסרט "גיבור" של ז'אנג יימו)

במדבר הרחוק, הצהוב-הכתום,
באמצע אי-שם,
נשלפה חרבם של שני אוהבים
והחרב אדומה היא מדם.

האחת, אביה איבדה
במלחמה עקובה מדם ושנים,
במפקד האויב נשבעה היא לטבוח
למטרה נשבעה אמונים.

השני, סייף הוא ידוע
הגדול שאי-פעם היה,
את עיקרון "כל העולם כולו"
לימדה אותו הכתיבה התמה.

ואיך יכל לפני שנים
את מפקד האויב הוא לרצוח,
אם מטרתו בחיים הייתה לא אחרת
מאשר להביא שלום-לא-בכוח.

מה נורא היה הדבר
כאשר האחת ראתה מה קרה...
בשם המטרה לה נשבעה אמונים
בסביבת השני רק שתקה.

ואז הגיע הסייף אחר,
ללא שם, אין-שם כך לו קראו
את תכניתו האחרת ההו-מה-שטנית
הציג בפניהם - וראו.

תכנית התנקשות בגנרל האויב
שהאחת כה רצתה לחסל;
כללה התכנית להתחזות לגופה
בחוקי הגנרל להתל.

אך לא מסביר זה הדבר,
כלל וכלל לא מסביר -
למה הרימו האוהבים חרבות,
הרי הדבר לא סביר.

הרימו האוהבים חרבות במדבר הגדול
בו הגמל אף אבד,
בגלל שאין-שם הגנרל לא הרג
במטרה הוא בגד.

במרחק עשרה צעדים מגנרל האויב
עמד הוא לפי החוקים
אך לא יכל להרוג הגנרל
שהבטיח שלום-עולמים.

ובמדבר, דקות אחר-כך
כאשר אין-שם היה מוטל בארון-המתים
התלהט לו הקרב, הקרב הנורא
הקרב בין שני אוהבים.

האחת הרבה דברים לא ידעה היא
אך בדבר אחד הייתה בטוחה:
לא ינטוש אין-שם הסייף, לא ינטוש הוא
לא ינטוש הוא המטרה.

אז רק סיבה אחת יכלה כאן להיות
בגללה את הגנרל לא הרג;
כנראה לפני שהספיק להחליט הוא סופית
השני באוזניו הוא להג.

כה הייתה מסורה לאביה
שהגורל - לא, הגנרל -  שהגנרל אותו הוא לקח
בשבילו הייתה הורגת כל אחד ואחת
בשבילה זה עניין של מה-כך.

לכן במדבר הרחוק, הצהוב-הכתום,
באמצע אי-שם,
נשלפה חרבם של שני אוהבים
והחרב אדומה היא מדם.

והנה המכה הסופית הניחתת
האחת חשבה שהשני יתגונן,
אך לא - החרב הפיל הוא
ושנת-עולמים הוא ישן.

"למה לא התגוננת?"
שאלה את אהובה הנפטר;
למה הנקמה כה זרה היא,
משאירה בפה היא טעם מר?

לא היסוסים ואף לבט
נצמדה היא לאהובה הנפטר.
דחפה החרב בחוזק
והחוד - דרך שניהם הוא עבר.

עכשיו במדבר הגדול-עד-מאוד
בו הגמל אף אבד,
נמצאים שני אוהבים וחרב אחת,
מאוחדים על החולות הם יחדיו.