ואולי, מחר בבוקר,
אשכח פתאום הכל.
יקיצה, אחת וזהו,
ובאופק הכחול
ציורים בעננים,
וציפור אחת ורודה.
אולי אשכח במהרה
שאני רוצה לברוח,
למקום שבו, לא ידעו מי אני,
לא יביטו בי כל העיניים הריקות,
ואוכל להיות עצמי,
בלי כל פחד.
תחושה של כלום,
פניי משתקפים על גג בניין ההרס,
חצי חיוך, רומז שיש תקווה שיש עוד דרך,
שאוכל למצוא,
שתמיד יהיה בי כח, ובינתיים,
אני רוצה לברוח.
למקום שבו, לא ידעו מי אני,
לא יביטו בי כל העיניים הריקות,
ואוכל להיות עצמי,
בלי כל פחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.