כשלא רצינו להשלים, אז הלכנו,
למרות שכל הסימנים הראו, שהגיע זמן לבכות.
לו רק יכולנו להבין אותך, כמו שהבנת אותנו,
כשכבר לא רצית יותר להיות,
מה ביקשנו,
אמא, עוד קצת ממך,
מעט איתך,
ולו לרגע קט.
לשמוע את קולך,
לומר את כל מה שלא הספקנו,
למרות שידעת.
עכשיו כבר אין למי לתת.
כשלא רצינו להשלים אז ביקשנו,
שאת לא תיגמרי לעולם,
ולמרות שאת סבלת - דאגת גם לנו,
להפרד, תמיד זה קצת מוקדם,
ומה ביקשנו,
אמא, עוד קצת ממך,
מעט איתך,
ולא לרגע קט.
לשמוע את קולך,
לומר את כל מה שלא הספקנו,
למרות שידעת.
עכשיו כבר אין למי לתת.
עכשיו את רק זכרון.
עכשיו, את רק געגוע.
ואין נחמה לדמותך שנעלמה,
לו רק יכולנו שוב לקרוא לך,
אמא.
