אני מסתכל לשמיים הכחולים,
מתבהק לו כוכב ראשון.
רגשות פורצים מכל השמיים, החיים נולדים,
הזמן לבקש את משאלתך והכוכבים מתרבים.
עולם כל כך גדול, כל כך עצום...
מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה בתוך מחשבה.
שחור-לבן לידך.
הערפל עובר דרכך, החושך נבהק,
לא אאבד עוד חבר... החלום נסדק.

חופשי...

כעולם שונה ממך. כמו ציפורים,
אתה עף...
אין בך כבר את הבושה, אתה לא צריך להסתתר.
החלום שלא נגמר, האבל שלא עבר.
לא אוכל לחיות שוב, אני לא רואה אותך כבר.
אין לו טיפה של התלהבות... רק רגשנות יתר.
לא אדבר איתך לעולם יותר.

חופשי... חופשי...חלום...

אל תצעק, אל תצחק... מכל דבר שרק תדע.
כאב משכיב אותך לישון,
כל כך חלש וקטן, אך כל כך חופשי...
הקול שלו הוא כמו אפר, מחליף את הזבל שלו בקול אחר,
נגמר המזל, אין בהיקות יותר...
כל כך גבוה. כל כך עצום, אתה נופל... עירום.
מתפרקת לה, האי-תקווה שלך... אין געגוע, אתה מסתכל לבד,
הלב קרוע.

חופשי... חופשי... חופשי... חופשי... חופשי...

הפרח כבר נבל.
אין צורך לפחד, מה שקרה, יקרה.
הלא ברור מתברר, מה שראינו - נראה.
כנראה שכבר לא ידאגו לי יותר, אני כבר לא ארגיש אשם,
חלומי לא יתגשם. לא ארגיש יותר כאוב, לא אוכל למות שוב.
אני רואה את הכאב בעיניים שלך.

חופשי...

אני מסתכל למעלה לשמיים השחורים,
מתאדה לו כוכב אחרון.
-(שיר זה נכתב יום אחרי שניסיתי להתאבד)-