היא הייתה יפה כמו היום שבו נפגשנו,
מבטה ענוג וחיוכה כבר מבשר על נכונותה,
על גדולת מעלתה וכל כשלונותיה,
משב של הלך רוח, במדבר היומרנות,
אהבתי הראשונה, מדברת מול שממת ספק.
מספרת את כל דגולותיה, מדברת, מסבירה.
מול כל חומות הגנתי, הצבעת כל מהותי,
דיברת אל תוך תוכי, שאגת את מהותך,
וחזקה היית מכל ניצחונותיי, מגדולתי או יומרנותי,
דיברו אליי עינייך, קולן, שבה גלים של הבנה,
נשקו אליי עינייך דיברות של אהבה,
וקול צחוקייך, נעם לכל אשר ידעתי בך ...
נעימתך, היא נעימת כל היותך,
ושתיקתך היא מדברת על כולי,
היא מדברת על כולנו...
נווה מדבר אל מול השמש הזורחת בחיוכך,
שם מצאתי את כל אשר ביקשת לתת,
שם בפגישה האחרונה, שם בין ניצוץ האהבה לדעיכת המרחק.
גבירתי, אני לרשותך לכשתרצי...
הנצח מחכה לנו, ואת, כמו צלקת במהותי,
לעולם תבקשי, להזכיר לי מי אנחנו, מי אני,
יקירתי... |