נוגעים במים
נותנים להם
לשטוף לנו את הגוף
כמו לחישה
ואת מביטה סביב
החוף ריק
ההורים עזבו את הבית
הילדים נבלעו ברחובות
ואנחנו חיים מהיום להיום
חפצים שנזרקים
נאספים מחדש, בפינות
עוצרים מוניות, נוסעים
אל הקצה השני
כדי, להתחיל מהתחלה
לדעת לאן הכל מוביל
את נוטשת אותי
לחפש חיים אחרים
בפינת הרחוב, מישהו מוכר לך
את העולם בזול
בלילות, בתחנות רדיו
מספרים לך איך צריך לחיות
בלי ניסיון, בלי ידע
אולי מתוך ציטוט של פרויד
ורק אנחנו חיים, מהיום להיום
אוספים את עצמנו
בחתיכות קטנות
מחטטים בפחים, במגירות הסודיות
לא ביקשנו דבר
לא התלוננו, שלא נתנו לנו כלום
בחוץ, החיים נראים בדיוק
בגודל המתאים
את רוקדת מולי
אולי זה מול אחרים
ואני משוטט ברחובות
מחפש אלף מילים
לחבר להן שורות
ולעיתים אנו נתקעים
מול מסכי פלזמה גדולים
לראות איך החיים, מן הצד השני
גם אם זה במקרה,
גם אם זה רגע חולף
החיים שם נראים שלמים יותר
אבל, אין שם
אף אחד כמונו, שיכול להביט אל הצד השני
מישהו שחי את החיים, מהיום להיום
תולש מעצמי את הבגדים,
את מוכרת בזול, צדק מריר
ואז נוגעת בי, ושוב נוגעת בי
אומרת, תביט
החיים זה אנחנו
מהיום להיום
בלי שום המתנות, בלי שום תחנות מעבר
מתאהבים מכל שטות, נאבקים על כל פירור
תאמר לי האם, במסך הפלזמה, אנחנו נראים אותו הדבר. |
