אני לא יכולה ללכת למכולת
בלי שיונה וולך תרדוף אחרי
תראה לי נמלים מתות
ותתחב לי יד עמוק לתחתונים.

תמיד כאן.
מסתתרת בארונות רזים
מתחפשת לכתונת לילה לבנה
נשכבת כמו סדין
נועצת ציפורניים אכולות בין קפיצים למזרן
ועוצרת נשימה להוכיח שהיא מתה
מותחת זרועות בשקט בחושך
מחכה שאניח ירך על לחיה
וצובטת אותי

שיער שחור ומחייך
מין פס צר שנפער
לציור וידיים מתנופפות נחבטות
מסביבי מתארכות לאט לאט כזוג משוטים
ודוחפות אותי ממנה והלאה
לתוך הכביש.

מעוורת וסוטרת ונושמת ויורקת
ומחביאה לי את כל הספרים.