|
שוב את זורקת את כל השמחה
מפנייך
את עוזבת את הבית
אל הבית שבנית לך בידייך
את בוכה לך
מתלבשת בשחור
ואין לך עוד יום
לא לא
אין לך עוד מחר
את עושה זאת שוב
ובוכה לאחר על הכר
האם עצרת אי פעם על הכביש
הראשי
סטית וחזרת אחורה לתקווה
( כנראה שלא כבר מאוחר)
את נוטשת את ילדייך
אל הכאב שיצרת במו ידייך
את צורחת בך
מצטיירת באפור
ואין לך עוד יום
לא לא
אין לך עוד מחר
את עושה זאת שוב
ובוכה לאחר על הכר
כן כן על הכר |
|
|
הוא לא יודע
לנגן, הוא לא
יודע גם לכתוב
ובעיניו זה לא
הוגן, והוא חושב
שזה לא טוב
הוא לא יודע
לרקד, או לדלג
על שלוליות
הוא לא יודע
לנקד ולא לסחוב
בעליות
הוא לא כותב על
שולחנות ולא
חותך בסיבובים
לא מתעסק עם
אלמנות ולא יורה
בארנבים
אדם מאוד מאוד
פשוט, שלא זקוק
לשום כפיל
תמיד נוהג
ברגישות, ורק
חבל שנקרופיל
זוזו לסטרי ושכן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.