אני בדו-קרב עם הזמן
הוא שולח פגיונות של עשורים
ומטפטף כלי הפסקה
דקות דקות דקות
אני מדמם לעת עתה אבל
ייתכן שאנצח
ואז אגדיר מחדש את השלווה
האדמה תאהב אותי בדרכה האיטית, סבלנית.
בצעירותי, אני והחברים
יכולנו לו בקלות, השתמשנו בקצת
אלכוהול, מוזיקה, נגיעות...
זה היה תרגיל מבריק, הוא הפנה את הגב,
לא מעוניין לכאורה
ובתנועת מלקחיים מחושבת התנקם
בי, בכולנו, אחרי שנים.
למסתכל מבחוץ זה נראה מגוחך
השתוללות תמוהה, נפנופי ידיים לריק
אך הסלעים מעודדים אותי
האוקיינוס הנצחי לוחש לי שזה אפשרי, תראה!
והאדמה תאהב אותי בדרכה האיטית, סבלנית
ללא תלות בתוצאה |
