ניצב בשלמות על אבן שאכלה בה הרוח
מוגבהת מן אדמת המדבר כמבקשת יחס
בולטת כאומרת "הנני משאירה בך תימהון"
סער עמד בסלידה מתנצלת על ראשה
כילד שגדל ופרע בו הניתוק
מלבושיו בלויים אך מספיקים לנוכחותו
שיערו צמח לו בר, כארי פרץ בתלתליו
גודש רעמתו כעיניו אל האופק במוכנות
השמש זרקה מן הים ומן החול
פוגעת ברצף סמוי מן העין
כמיתר דק שדועך אך עודו רוצד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|