הוא הילך לו בשלוה בינות לעצים, צועד ברוגע, מסתכל... נהנה מכל
שנייה. זו הפעם האחרונה שהוא הולך בדרך הזו - דרך ילדותו.
מגיל קטן ידע את המסלול הזה, הכיר פה כל אבן וכל רבב אדמה.
הנה, כאן עצר פעם לנוח ופה היה מתחבא על העץ...
בעבר היה צועד בה לפחות פעמיים ביום, פעמים עם חברים, אך בעיקר
היה היה אוהב לצעוד לבדו ולהקשיב לצלילי הטבע, לציפורים
ולשכשוך המים המרוחק...


מחר הוא נוסע לארץ רחוקה, מתי יחזור?
אינו יודע אם בכלל...

וכך נגמרה לה הדרך והנה הוא צועד אל עבר מקום חדש
ורק דמעה אחת ירדה על הלחי
להראות כמה היה נרגש...