הייתי פעם מעריץ
של אישה אדומה שהזכירה לי תותים
בתקופה יפה של יצירה
טרם המדבור

ניגנתי על גיטרה בס
ותיכנתתי במרץ בשפות עלית ישנות
חיכיתי לאור של 6 בבוקר
באוגוסט זה הדובדבן שבקצפת

מסתכל על זה עכשיו כעל פסגת אלפים מושלגת
של תמימות ואושר מכוסים בשמיכת הילדות הקטנה שלי
אולי כי עכשיו הכל התקלקל,
אולי כי אז הייתי בדרך למעלה ועכשיו אין לי דרך

כתבתי שירים עם מילים יפות שלמדתי
הייתי ממציא מילים וגונב כשהיה חסר לי
בקושי הייתי יוצא מהבית אבל היו לי רעיונות בשפע
חלומות, פנטזיות ועיבודים להופעה של כל שיר ששמעתי

קראתי באמבטיה המרופטת אז את "הדבר" של קאמי
וזה שיעמם אותי אבל באמבטיה היה כיף
עוד הייתי בטראומת פוסט קשר שנמשכה יותר מדי זמן
אבל זה ברור שזה יותר טוב מהחוסר-קשר של עכשיו

ומסתכל על זה כעת כמו יהודים על ירושלים עיר דוד
למרות שברור שגם אז הייתה מושחתת ומלאה עבריינים
אבל זה בטח היה יותר יפה מעכשיו, מלך ג'ינג'י הולל
עכשיו אין לי דרך אבל אז עוד בה הייתי מתפתל

וכמו זקן בן 20 הכי מצחיק שגם על לפני חודשיים
אני מסתכל בכזאת ערגה
כי כשאתה מת במערכת שאין להזכיר את שמה
גם השבת הכי משעממת ורצופה שידורים חוזרים של "חברים"
הופכת להיות אירוע בעל חשיבות היסטורית רוחנית עצומה