דעו שאני בודדה בין כל הדפים האלה
בין כל השפע שהעולם הזה מציע לי
שהמילים פורחות בי כמו פרח נדיר בעונה קצרה
שהחורף מחשיך עכשיו את הכל
שהרוח הקייצית הרכה האחרונה היתה לי לחסד קצר
שהברבור האוריגמי שיוחאי הכין לי קרע את ליבי מאושר
שמזמן כבר לא קיבלתי מתנה מאהוב
שהבדידות קיימת בי למרות השפע שהעולם הזה מציע
למרות שמכל זן יש סוגים אינספור
וגם מהם שיכפלה ושיבטה מכונת הטכנולוגיה עוד ועוד
וכל זה מעורר בי בחילת שפע ופחד מבחירה
ואני עומדת כמו מחוג תקוע בחדר ארמוני גדול ומהודר
ואין עוד מדבר גדול ושומם כמו המיטה הזאת
שמזמן לא דיברתי עם אף אחד
שאף פעם לא שרתי
שהאושר מגיח כמו ליצן עצוב
כמו הבזק אור קצר
שבבתים המכתרים אותי יש אור רך
ומקהלות שרות ומדברות וצועקות שם חיים
ואין אדם אחד בעיר הזו שאפשר לחלוק איתו
מחצית מהכאב הסתום הזה
שאני לא רוצה לפתוח
שאני לא רוצה לסגור
שהרצון והפחד והכעס כמו שדים, כמו מפלצות ענק
רוקדים ומתרבים בי
שאני עשויה להתפוצץ
שאני עולה על גדותיי
שאף אחד
אף אחד
לא מכיר אותי.
אוקטובר, 2006. |
