יוצאים הם בבוקר לבושים במדים,
עוזבים את הבית שוב להרבה ימים,
משאירים בלב האימהות,
דאגות גדולות שלא חולפות.
החיבוק האחרון ממך,
לא רוצה לחשוב על פרידתך.
הלכת ולא אמרת שלום.
אל תשכח,
בלבי יש מקום,
שלעד יזכור אותך.
המדים שלך מונחים בארון,
הם משאירים הרבה זיכרון.
אוהבת אותך
ולא שוכחת את פניך,
משתגעת.
החיבוק האחרון ממך,
לא רוצה לחשוב על פרידתך.
הלכת ולא אמרת שלום.
אל תשכח,
בלבי יש מקום,
שלעד יזכור אותך.
[אחת היצירות הראשונות שלי,
בהתחלה חשבתי שזה לא יפה, אבל החלטתי לפרסם את זה בפעם הראשונה
כאן, לדעת אם תאהבו!] |
