שלום לכולם, קוראים לי מוחמד, אני שמח לראות כל כך הרבה
פרצופים מוכרים לי ולשב"כ בקהל.

יש כאן מישהו מעזה? מכירים את הקטע הזה, שאתה הולך לישון בחדר
שלך ובבוקר אתה קם ומגלה שהחדר עבר לבית של השכנים. אחרי זה
אתה רוצה לרחוץ שיניים, עומד מול ראי ומגלה פתאום שאין שיניים.
מבאס לאללה.

מה שכן, בזכות ההפצצות אפשר להכיר סוף סוף את כל השכנים לעומק,
אחרת איך הייתי יודע ששכן שלי עיסאם אוסף בולים. כלומר אחרי
הטיל הוא כבר אסף אותם בכל הרחוב. אמרתי לו בחיאת עיסאם, לא
חראם על הזמן שלך, כל היום רק להדביק בולים, למה שלא תעשה משהו
מועיל עם החיים שלך, למשל..., או...., אולי.. אפשר גם... טוב
,הלכתי לאסוף אתו את הבולים מהרצפה.

הפצצות זה לא דבר רע. לדוגמה, אצלנו בשכונה בקושי מקבלים
חשבונות של העירייה. זה לא שאין דואר, פשוט אין בתים שמחוברים
לתיבות הדואר.
או נגיד חשמל, בקושי יש תאורה, אין חימום בחורף, או קירור בקיץ
- כלום, אבל מצד שני תראו לי עוד אחד שמקבל חשבון חשמל של 4
ש"ח. וזה עוד נחשב לגבוה.

לא כולם מחבבים את הטילים, אחותי הקטנה נוזהה מאוד מפחדת מהם.
לפעמים היא מתעוררת באמצע הלילה ומתחילה לבכות בלי הפסקה. אני
מחכה שמישהו ירגיע אותה, אבל אז אני נזכר שעצרו את אחי הגדול,
אחי הצעיר מת, אבא שלי נפטר, אימא שלי חולה מאוד, ושאר האחים
הקטנים בבית של דודה שלי. אז אני קם, מלטף אותה ואומר לה שהכול
יהיה בסדר, יום יבוא ויהיה שלום, שנינו צוחקים מהבדיחה הזו
והיא חוזרת שוב לישון.

אחי הצעיר מת לפני שנה מכדור טועה. עכשיו, אני רוצה להבין מה
הכוונה כדור טועה. על מי אתם עובדים, כדורים הם כמו אלוהים, הם
אף פעם לא טועים. הכדור הרג אותו, אז איפה הטעות? זה לא מה
שהחיילים התכוונו מלכתחילה? עכשיו, אם הכדור טועה, המעט שהכדור
יכול לעשות זה להתנצל, לבקש סליחה, להגיד טעיתי, לא התכוונתי
לפגוע בך אלא במישהו אחר. ט.ל.ח. אבל כלום, שום דבר, פגע
וברח.
זו גם הסיבה שאחותי שונאת יהודים שנאת מוות. עוד לא בת 10 וכבר
מדברת כמו בן לאדן. רק להרוג להפציץ לחסל. יום אחד הבאתי לה
בובות שמצאתי ברחוב. היא לקחה אותן, נתנה להם שמות של יהודים
והתחילה לפרק, לדקור ולשרוף אותן אחת אחרי השנייה. אמרתי לה
עיוני, את אמורה לשחק אתם, מה את עושה? אז היא אמרה שאם היא לא
הייתה משחקת ישר היא הייתה שורפת אותם, אפילו בלי לפרק קודם.

אין עליה, כל היום היא עוזרת לאימא שלי במטבח. בהתחלה היא
הייתה בבית ספר אבל אז נמאס לה קצת, וגם לצה"ל נמאס ממנו אז
שניהם החליטו שהכי טוב שלא יהיה בית ספר. באמת בשביל מה ללמוד
איך לקרוא ולכתוב אם הדבר היחידי שתקרא בחיים זה כרוזים של
החמאס ומודעות אבל. עדיף לשבת בבית, להכין קובה וקציצות בשר
ולחכות לכדור טועה.

כולם מתייחסים להפצצות כאילו זה סוף העולם. אנשים, תירגעו, קצת
פורפורציות, כולה טילים, זה הרבה יותר עדיף מחיילי מג"ב. לפחות
עם טילים אתה מת במקום, מג"ב גורמים לך להצטער על זה שאבא שלך
לא שם קונדום.
יום אחד חייל מג"ב עוצר אותי, ומאשים אותי ביידוי אבנים. אמרתי
לו שזה לא אני, ושהרגע יצאתי מהבית. הוא שואל אותי איפה הבית
אז אני מצביע לו. אז הוא אומר אני לא רואה כלום, רק אבנים
וקרשים. אז אני אומר לו שנמאס לנו מהעיצוב הישן של הבית אז
החלטנו לשפץ קצת. ישר הוא נתן לי את הקת של הרובה בראש והתחיל
לצחוק. כל הפנים שלי מלאות דם, והוא אומר לי: יש לך עוד בדיחות
בשבילי? אני אומר לו: כן, למה השועל לא אכל את התרנגלות? כי
הוא היה שבע. הדבר הבא שאני זוכר זה אותי בתוך בית חולים.
מי אמר שלחיילי מג"ב אין חוש הומור, רק חבל שמה שמצחיק אותם
הורג אותנו.
אחי הגדול בא אליי לפני חודש ואמר לי שנמאס לו מכל המצב הזה
והוא הולך להיות שאהיד. אמרתי לו: אם אתה רוצה להרוג יהודים,
לא יותר פשוט לדבר עם החברים שלך מהצפון ולומר להם שיפסיקו את
משלוחי הסמים, תוך חודש כל תל אביב מתאבדת לבד.
באמת, אני מסתכל על היהודים ואומר לעצמי, איזה מזל שיש להם
אותנו. אחרת במי הם היו נלחמים? את מי הם היו שונאים? על מי הם
היו מוציאים את העצבים? זה בדיוק מה שהמנהיגים שלנו לא מבינים.
אני אומר תעשו שלום עם היהודים, תנו להם מה שהם רוצים. הם כבר
יעשו את העבודה בשבילנו.
תוך שנה הם אוכלים אחד את השני, נלחמים בינם ובין עצמם ושלום
על ישראל. אם יש משהו שהישראלים שונאים יותר מהערבים זה את
עצמם. תאמינו לי שהשנאה הכי חזקה זו השנאה העצמית.

אבל איך אפשר לסמוך על המנהיגים שלנו, כולם פוליטיקאים מושחתים
ומטומטמים. אשכרה ככה. קחו למשל את ערפאת, מהאבא של כולם הפך
להיות הדוד מאמריקה. במקום לדאוג לעם שלו הוא החביא מיליארדים
בשוויץ, ומה שלא לקח הבנק לקחה סוהא.על האישה הזאת יש לי רק
מילים חמות להגיד, הלוואי שתישרף.
בחיאת אלוהים, אף פעם לא הבנתי אותו. הבן אדם יכול היה להשיג
כל אחת ובסוף הוא גומר עם אחת שיכולה לפרסם אוכל לקרנפים.
בגללה התחלתי להאמין במפלצות. איך דפקת אותנו יא ראיס, ויותר
מדהים - איך דפקת את סוהא?
את זה באמת קשה להבין.
כל הפוליטיקאים הזבלים האלה משחקים בחיים שלנו כאילו זה משחק
מונופול. כולם ללא יוצא מן הכלל חכמים על הגב של האנשים
הפשוטים. אני אומר, אולמרט והנייה היקרים, יש לכם בעיה אחד עם
השני? סבבה. תהיו גברים, תיפגשו באיזה חניון, לכו מכות ומי
שינצח יקבל את מה שהוא רוצה.
בכלל, אני לא מבין מה הם עושים ולמה אין כבר שלום. עשרות שנים
אנחנו והם יושבים בכל מיני מקומות, מדברים, מתווכחים, מוציאים
מפות, ועדיין לא מוצאים פתרון. הלו, בשביל זה אני לא צריך
אתכם, אם זה מה שאתם יודעים לעשות אז גם אני יכול. בשביל לא
להסכים אפשר גם לקחת את יוסוף המפגר מהשכונה ולתת לו להיות ראש
ממשלה.

והכי נשבר לי מהמטיפים במסגדים שכל היום טוחנים לאנשים את המוח
להיות שאהידים. רוצים שאנשים יתאבדו בשבילכם, אין בעיה, רק
בבקשה לפני זה תשלחו קודם את הילדים והנשים שלכם, אנחנו כבר
נגיע. הפנאטים האלה מבטיחים למאמינים המסכנים חיי נצח פלוס 72
בתולות בגן עדן. תתעוררו, אנשים, זו כולה בתולה אחת בת 72. וגם
עליה כבר יש תור מפה ועד הודעה חדשה. חכו עם המוות, תנו לה קצת
לנשום, אפילו לזונה בתל ברוך נותנים מדי פעם לנוח.

מה שכן, אני, לעומת זאת, מעריץ את אנשי הרוח הישראלים. אנשים
חכמים שמשתדלים לא רק לדבר אלא גם לעשות. יום אחד חבר שלי הלך
לאיזה כנס של יהודים וערבים לקידום האחווה בין העמים.  הוא ראה
יהודייה נחמדה והתחיל לדבר אתה. מסתבר שאבא שלה היה אחד
הנואמים המרכזים שם, איש של מחנה השלום. כלומר, איך שהוא קלט
אותם מדברים, הוא לקח אותה, אמר שלום והלך.

אני מבין אותו, גם אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תסתובב עם ערבי.
זה מאוד מסוכן. מי יודע, אולי יום אחד אני אתפוצץ לו בדיוק
כשהוא רואה חדשות ומזיל דמעה על מה שקורה בשטחים הכבושים. גם
ככה הם עושים מעל ומעבר, כותבים שירים על הכיבוש, מאמרים
מרגשים על הזוועות בשטחים, מארגנים הפגנות מקסימות. אני חולה
על ההפגנות של השמאלנים. לא כמו אצלנו, עומד לו מישהו על דוכן
ומדבר למיקרופון, מולו עשרות אלפי אנשים צורחים באקסטזה, עם דם
בעיניים וקלצ'ניקוב בידיים. זה לא יפה, לא מצטלם טוב, זה מה
שנקרא עבודה ערבית.
הישראלים יודעים איך להרים הפגנה. מביאים אמנים, שרים שירים,
יש בחורות יפות, מדליקים כמה נרות וכשהכול נגמר הולכים הביתה
בשקט, מבסוטים עד הגג. ככה משנים משהו, ככה מזיזים דברים, ככה
מתחילות מהפכות. בנימוס, בתרבות, לא כמו חיות אדם.
ליהודים יש הפגנות בשביל לפגוש בחורות, אצלנו אין כלום. נורא
קשה להכיר מישהי במציאות הזו עם כל האלימות, ההפצצות והמלחמה
בין החמאס לפת"ח. פעם זה היה קל. ההורים שלו היו פוגשים את
ההורים שלה ונגמר העניין.
היום זה נהיה סיפור, הבחורות שלנו בררניות לאללה ועם דרישות
בשמיים.
הן רוצות שיהיו לך שתי ידיים, שתי רגליים, שלא יהיו לך צלקות
גדולות על הפנים, ושלא תסבול מנכות פיזית. איך אפשר לעמוד
בציפיות האלה? מה, אנחנו בשוויץ? בחורות, זה אזור מלחמה, קחו
מה שיש ותגידו תודה.
אני לא בררן. הדבר היחידי שאני מחפש בבחורה זה דופק, יותר מזה
זה בונוס מבחינתי.

הבחורות באמת מסכנות. לא רק שקשה להן למצוא גבר, הן גם צריכות
להתנהג כמו בובות אחרת מישהו מהמשפחה ישחט אותן. אני רוצה
להבין, נגיד שאחות של מישהו בקהל עשתה בושות למשפחה, ראו אותה
בלבוש לא צנוע, זאת סיבה להרוג אותה או לחתוך לה את הפנים?
יענו מה, לגבר מותר הכול, לבגוד, להכות, ללכת ולחזור מתי שבא
לו, ולאישה כלום, שום דבר?
אני שומע אנשים בקהל אומרים לי "כן" אז אני אומר "לא". מי
שעושה את זה יותר גרוע מחייל מג"ב. הוא עושה את כי הוא שונא
אותי אבל אתם, מה התירוץ שלכם? כבוד המשפחה? בחיאת דינכום,
תראו איך אנחנו גרים, איפה אנחנו חיים, איך אנחנו נותנים לכולם
לשלוט בחיים שלנו ולשחק אתנו כמו יויו. על איזה כבוד אתם
מדברים? החיים והכבוד שלכם בזבל. רוצים להילחם על הכבוד? אז
תילחמו במי שלקח לכם אותו, בפוליטיקאים המסריחים, באנשים
שיושבים שם למעלה ומשתינים על כולם בקשת. באלה צריך לטפל.

תלמדו מהישראלים, תראו מה הם עושים לאולמרט. הם לא מוותרים לו
על זה שהוא הפסיד במלחמה ובדרך גם גרם למותם של מאות חיילים
ואלפי פצועים.
מה פתאום שיוותרו לו? הם יושבים מול הטלוויזיה ומקללים אותו
ואת אימא שלו. הם יושבים בבתי קפה ומסעדות עד השעות הקטנות של
הלילה, חושבים רק מה לעשות לו. מי שדפק אותם ישלם. ואיך
שהאספרסו ייגמר הם גם ידאגו שזה יקרה.
באמת שאני לא מבין למה שני העמים לא יכולים להסתדר. יש לנו כל
כך הרבה במשותף - אנחנו דומים אחד לשני כמו שני כדורי
קלצ'ניקוב. אצלנו יש פשע ברחובות, גם להם יש; אצלנו יש מנהיגים
מושחתים ורמאים וגם להם לא חסר; לנו יש הרבה מובטלים וגם אצלם
העוני חוגג; גם אנחנו וגם הם אוהדים של נבחרת ברזיל ושנינו
רוצים לחיות בשקט ולגדל ילדים וכרס.
אבל בכל זאת כנראה יש הבדל אחד גדול שאי אפשר להתעלם ממנו -
אנחנו ערבים והם יהודים.

תודה רבה, אני הייתי מוחמד, ואם ירצה אללה והחייל במחסום אני
אהיה פה גם מחר.