פוסעת על קצות אצבעותיי
שלא יבחינו בי כמעט נוגעת בעצמי
כל צעד שלי מרעיד את רצפת חייכם
וכל נגיעה שלי מרטיטה את האלוהים שבכם.
וכך הגעתי אליכם פותחת את ידיי מושיטה אותן לחבקכם.
אני השורשים המכים באדמה שלכם ומצמיחה בכם פרח בר.
פוסעת על קצות אצבעותיי שומעת אתכם צועקים בי
השקי אותנו
לוחשים בשקט אהובה שלנו
בשקט כל כך שלא אשמע, שלא אדע אהבה.
ביקשתם את אבני החוזק שלי, אחצוב מתוך הסלע שבי אשים בכם.
ייחלתם לאש בתוכי, קירבתי אתכם אליי אבל נשפתם בזמן שעצרתי את
נשימתי להדליק אותה בכם.
דרשתם לחלוק עמי את האוויר מסביבי, הרגשתם קור בעוד שהרוח עטפה
אותי, חיממה אותי בליטופיה.
חרטתם בי נקבים למשות את המים דרכי
והתבוננתם בי בוכה
איך התבוננתם בי בוכה
הבחנתם בי מתרוקנת אך לא ידעתם שאני עדיין מלאה
איך לא ידעתי שאני עדיין מלאה...
פוסעת על קצות אצבעותיי ומתחתיי,
הרוח האש האדמה והמים
מושיטים עצמם
מחכים שאצטרף אליהם
ואהיה להם לשמים. |