אופטימיות זהירה,
אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי.

בשעת דמדומים, לעת ערב -
נשטף כל הכאב, עם החול אל בין גלי הים.
בשעת הכאוס והפיוס העצמית -
נמסים כל החלומות האבודים בתוך מליחות הגלים.

אופטימיות זהירה,
אולי עכשיו זה הזמן לפעילות אפקטיבית.

מתוך כאבי העבר, צפו ועלו מסקנות נמהרות.
לאחר חשיבה מעיקה, מעמיקה ומחמירה שהתישה כוחותיי,
החלטתי לקחת פסק זמן מהכל.
פשוט להיות.

אופטימיות זהירה,
הייתכן כי מגיעים ימי תשובה?

כשהזיעה הקרה נמהלת בדם החם,
זה הממריץ את קיומי הנפשי תדיר -
מאיץ דופק הלב אל גבול היכולת הקיומית הרגעית
וכופת אותו בכבלים עבותים לרצפת הווייתי.

אופטימיות זהירה,
מכניסה אותה לתכניות העבודה בשנה הקרובה.

צלצלו פעמונים, צלצלו פעמונים -
כי עלינו כבר נחה, כבר באה הברכה.


29.08.07