ברגעים כאלו ממש של כלום של ריק אין סופי, אני יושבת עם עצמי
וחושבת על עבר, הווה ועתיד עם הסיגריה האחרונה ומוזיקה ברקע.
עולה בי הצורך להגיד משהו, להביע דעה, לצעוק, אבל לא יודעת על
מה ולמה. יש בי צורך עז לזעזע את העולם שמסביב ובי בפנים.
אני מאושרת אין לי תלונות אך עם זאת חרטות על דברים שלא
עשיתי.
ובו בזמן אני שואלת מה הטעם לדחוף את עצמי למקום שאף פעם לא
אהבתי בו את עצמי. אז שוב התנקשויות ביני לביני בחלק ההגיוני
שבי לצד המנסה לעוף אצלי. אין לי מנוחה תמיד זה מגיע לאותה
נקודה של כלום של ריק אין סופי והמון חוסר ודאות. |
