יצאתי וראיתי אותך מסתכל אליי,
כמה זיכרונות יצרת לי ודי,
נמאס לסבול עם התחושה שלא אכפת לך.
הרבה אור מסתכל עליי, תחושה של חופשיות בידיי.
לא משנה כמה אדבר איתך, לא תזכור אותי.
כמה שאני אעוף אליך, אני לבד. אני.
אתה כל כך פופולרי עד שלא אכפת לך, מין אגו של הרבה עוצמה.
לא משנה כמה אני אבכה, לא תיזכר בי אף פעם.
אז את לבד, אין לך מה להפסיד.
אל תהיי רעה, את בוכה, את מפסידה.
כל כך יפה. כל הדמעות נשפכות לאוויר.
אני, מסתכל לך בעיניים. תעזור לי?
לא משנה כמה אדבר איתך, לא תזכור אותי.
כמה שאני אעוף אליך, אני לבד. אני.
להאמין בך או לשנוא אותך?
רגשות מתנגשים בעננים, בלב שלך.
או שאני בכלל לא פוגע?
לא משנה כמה אני אבכה... אתה לא תזכור אותי...
בבוקר טוב, בוקר יום שבת.
אז אני מת, אין לי מה להפסיד.
אתה לא תזכור אותי.
אז... שיהיה לך בוקר יום שבת טוב, כל בוקר מיוחד עם מוות
מיוחד.
להאמין בך או לא?
אני מחייך.
לא משנה כמה אבקש, אתה לא תזכור אותי.
אולי אתה תבין את בקשתי.
שיהיה לך בוקר יום שבת טוב, אלוהים. |