לבד אני מתגעגע
לחברותיות הומה
משחקי יחסים ב
מערכת מוכרת
אבל שמה
מוצא את עצמי מחפש
את השקט שבאינטימיות שיש
ביני לבין המחשב
ביני לבין עצמי

בתוך אינטראקציות מרובות
הנרקמות זו לזו ב
דינמיות פועמת
ישנה מחזוריות שקטה של עצמיות
אשר משתוקקת להיוותר לבדה
לעומתה
הצורך בחברה אנושית תוססת
שתספק אלטרנטיבה ל
עצמיות האינטנסיבית
אחרי שקראתי והגבתי ונשמתי וחשבתי והייתי פשוט אני

יש בין שקט לרעש
מספר קווים מקבילים

מונוטוניות עוצמתית
חסרת משמעות מוכחת
מאפשרת לאנושיות שבך
ללכת לאיבוד
ומותירה את פני השטח מנותקים
כשכל הבפנים
חשוף לרוחות האינסטינקטים
רגע אחד אחרי
שהתעסקת יותר מדי
בחיצוניות ה
לא רלוונטית הזו
עד לכדי מיאוס מסויים
הוויתור מפנה את הדרך לנפש
לעשות בשלה
כבשלה

גם אלימות אישית לא מודעת אולי
אבל בלתי מתפשרת ומכריחה
התרכזות פנימית מוכוונת בכוח
מובילה לניתוק כפוי
אל אפאטיות עיוורת
למיצוי השקרים הפנימיים
ועקירת ההבל
עד שנמאס לך כל כך לשקר לעצמך
ואתה מפסיק לפחד כי
קיבינימט
להתמודד עם האמת
לא יכול להיות יותר גרוע

ברגעים האלה
אני באמת נוכח

בשתיקה של הכתיבה
באקסטזה של הריקוד
ברגיעה המלאה סיפוק הזו
שאחרי האורגזמה
בשאיפת העשן מהסיגריה
ברביצה המעורפלת נטולת המחשבות על מרפסת החדר
בקצה מצוק הארדון שמשקיף על המכתש
או סתם מנקודה המשקיפה זווית יפה על העמק

בכל אותם הרגעים בהם אני חדל לנסות לעשות
את כל שלא יהיה מה שאני עושה על מנת לעשות
ומתחיל להיות

במעשה עצמו
המעשה עצמו
עצם המעשה
בכל עצם היותי
הווייתי
ועצמותי

שם
אני באמת כאן
אז
אני נוכח בשלמותי