בוקר הגיע, בוקר קריר. התעורר החתול משנתו, מתח את גבו וסרק
פרוותו, "God damn, אני מת מרעב" חשב לעצמו.

קפץ מהחלון, שנשבר לא מכבר. קפץ ויצא אל הכפר.

מסתובב ברחובות, מציק לגברות, מחפש לו רקיק ודג מלוח לקינוח.

קולות ציפורים מהעצים "God damn, אני שונא ציפורים".

קופץ החתול, נתפס על הגזע, שני טון חתול נוחתים עליו בפתע.

העץ מתכופף, העץ נשבר, קולות של נפץ בכל הכפר.

"אלוהים אדירים!" קורא ההמון, החתול השמן שוב גרם לאסון.

רובים וקלשונים נשלפים במהרה, הגיע הזמן לשים קץ לצרה.

תוך שני רגעים השמנמני מוקף, שני גוזלים אצלו בכף.

הרובים מכוונים הישר לראשו, קשה לו עכשיו להציג חפותו.

"God damn" תמות שמני, גרגרן שכמותך, יש ילדים רעבים באפריקה.

מיאו מיאו מיילל החתול, אחרי הכל, הוא רק חתול עוד לא ראה את
פריז ורומא ועוד לא אכל פפאיה!!!

מה לעשות, כך פועל הטבע, חתולים שכאלה גורלם לגרדום, זהו סופם,
סופם האיום.

החתול מובל בעיינים כסויות, באיומי רובה ומכות בצרורות, החבל
נכרח סביב צווארו, "מילים אחרונות? או חלום ושברו?"
"פאפייה!!!"

המוט נמשך, הפתח נפתח, החתול השמן כמעט וצנח.
אך מה כאן קרה? יתגלה במהרה.

כרסו השמנה בפתח נתקעה.

החתול כבר זועם, נמאס הדבר, פתח את פיו, פתח וגער.

היום שוקל החתול שני טון + משקל כל הכפר.