שזורם והולך לאורך גופי,
מדגדג אותי במחשבות
על הליכה במים.
את צלולה ונקייה,יפתי,
וקרני השמש משחקים בצל
שנשפך עליך
מצמרות העצים.
והכל קריר, ורק בך להיות,
רוויה מכל מה שהסעיר אותך.
ובך להיות,
פושטת את בגדייך
בענווה ובצניעות, השמורים
רק לך.
מגנה עליך.
מטפחת אותך בתוכי.
מקור חיים.
ולשטוף בך את פני מהבכי
והדמעות והלכלוך שהצטבר,
לראות את בת דמותי
המשתקפת
את גופי שמוצא בך
שלמות. רק מהשם.
רוצה להיות בך
וללטף שערך, שבטח ענוג
ויפה ומשתפל עד
לבטנך.
וכך הייתי רוצה שתהיי לי
ולא תרפי ממני
עד שתעזבי את בתוכי.
כי שם, איכשהו,
מצאת לך מקום מסתר
ות מלטפת אותי
מבפנים,
את הפחדים והתשוקות.
וכל קרני האור
שנכנסים מתוכך אליי
ומשחקים באור וצל.
רוצה ולא רוצה.
את יפיפייה.


ותשמרי את זה בנינו,
לזרותינו היפה, הקסומה.
ואל תתני לגעת.
ואל תתני לנשום.
רק אותי. שמרי אותך לי. שמרי,
          ואוהבך.