חיות הטרף משחררות לחופשי
מלאכים שנבטו בי נעלמים
כמה חכם האיש ההוא שראה את מבטי מתחלף
את עורי מתחלחל
את הפחד הרוגש בתוכי.
הוא נאבק כמו רבים אחריו
ופילל לפיות חיוכיי לרכותי החבויה
לפצע שאין לו תרופה.
מילותיו שנים אחרי נוצצות בתוכי,
הדף המצהיב עודנו עומד במבחן השנים.
הוא, מזמן נשכח מלבי בו לא נגע מעולם.
את לא משתנה,
זהו רק הזמן המקום והאיש שינסה לחבק
כשיפרוץ בך מחול הטירוף
צעדיו לא ידביקו אותך
את נישאת על גבי רוחות אפלות.
בחשכה אין מקום לאיש גם לא לעצמך.