הכאב הזורם בתוכך נוטף לכל עבר
דיממת את עצמך כל הלילה.
הקרבה מערערת אותך
את נושכת מתפתלת פוצעת
לאבדון את לא תגיעי לבד
לא הלילה לפחות.
גם הוא הנקי הטהור נסחט ממגעך הצורב
ממילותיך שהוא כה צמא לשמוע, הן לא יגיע לרוויה אי פעם.
את דוקרת דוקרת עד זוב דם
הוא
אינו נכנע רק מחבק ומביט בך
עוד רגע לפני שאת נאבדת.
ההבנה שבגופו צורמת כמעט
תסכוליך נשטפים בזיעת החיכוך.
את לא תתמסרי לא תתני את עצמך
לאיש הרוצה לאיש הרואה
את תחזרי באישון לילה אל מיטתך
עלובת נפש, ריקה, נסערת, שתויה
חלומות לא יבזיקו.
אין נחמה בכאב הזורם, הנוטף לכל עבר. |
