רגליים דקיקות מטפסות על וילון האמבטיה.
אני מאבד שורה או שתיים בכתבה שקראתי אינספור פעמים.
עכשיו אני מתרכז בנעל הקרובה אליי.
הם אמנם עמידים בפני שואות גרעיניות אך גם להם יש חולשות.
אני עוד זוכר איך אחד גדול שהתחבא מאחורי השולחן החליט במוחו
הלא שפוי לזנק החוצה לרגע.
דפנותיה החלקלקים של האמבטיה מהווים איום גדול, בעוד שהוא
מחליק מהווילון ישירות לתוכה. מביט אליי מבעד למחושים הקטנים,
הבעת אימה נסוכה על פניו.
כשאני בטוח שהוא לכוד, אני מסיים לקרוא את הכתבה ונושם
לרווחה...