שיפוליה קוראים לי,
אותי,
קורעים מרוב געגועים.
רוצה לתור בה,
לאורכה ולרוחבה,
לתור ולהאבד,
ולנשום חופש.
לחזור אל המקומות המוכרים,
ששוב יתגלו עליי לראשונה
לגמוע מרחקים של
בדידות מבורכת.
אני, ההגה, הסיגריות,
משהו ישן ברקע,
רגלי מציצה בחלון,
ואני אני.
והיא, חופשיה כל כך,
נכנעת לי, אבל אף פעם
לא עד הסוף.
מפתיעה, מתריסה
אנחנו מבינות האחת
את השניה, בלי מילים,
ואני מתענגת עליה,
עושה איתה אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.